מאמרי הזוה"ק שביעי של פסח

כ"ז אדר תשפ"ה | 27/03/2025 | 20:57

זוהר לשביעי של פסח (ע"ב שמות)

מסביר הזוהר ע"ב שמות דבחינת ויסע, ויבא, ויט

תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִשְׁתַּלִּים סִיהֲרָא מִכֹּלָּא בא וראה, באותה שעה ששניהם נמצאו במלכות נשלמה המלכות מכל הצדדים מימין ומשמאל וגם מהאמצע בבחינת התפארת, וְיָרְתָא שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, בִּתְלַת סִטְרִין וירשה ע"ב שמות קדושים היוצאים מג' פסוקים דויסע, ויבא, ויט, שהם כנגד שלשה צדדים ויסע ימין בחסד, ויבא שמאל בגבורה, ויט קו אמצעי בתפארת. סִטְרָא חָדָא אִתְלַבְּשָׁא בְּעִטְרוֹי דְחֶסֶד עִלָּאָה, בְּשִׁבְעִין גְּלִיפִין דִּנְהִירוּ דְאַבָּא עִלָּאָה, דְּאַנְהִיר לָהּ בצד אחד שהוא הימין נתלבשה המלכות בעטרה של חסד העליון בשבעים חקיקות של אור עליון דאבא שהאיר למלכות, והסדר הוא שיש לה לקבל חמשה חסדים חג"ת נ"ה, ועוד כללות החסדים של היסוד, וגם החסדים דמלכות, כי כללות כללותם במלכות, הרי שבעה חסדים כל אחד כלול מעשר הרי שבעים.

לאחר שנתלבשה המלכות בחסד כעת מתלבשת בגבורה

סִטְרָא תִּנְיָינָא, אִתְלַבָּשַׁת בְּרוֹמְחֵי דִגְבוּרָ"ה בצד השני קו השמאל נתלבשה המלכות ברומחים וכתות של גבורה, בְּשִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא, וַעֲשָׂרָה דִילָהּ דְּנָחֲתוּ מִסִּטְרָא דְּאִמָּא עִלָּאָה בְּנִימּוּסֵי גְּלִיפִין בששים הכאות של אש בסוד ששים גבורים סביב לה, ועוד עשר בחינות דגבורה יש במלכות שירדו ונמשכו אליה ממלכות דאמא עילאה בנימוסין ובחוקים של החקיקות דאמא, שכידוע שמצד אמא הדינים מתעוררים.

המלכות מתלבשת בתפארת ויש לה כעת את ג' הבחינות

סִטְרָא תְּלַתָאֵי, אִתְלַבָּשַׁת בִּלְבוּשֵׁי אַרְגְּוָנָא, דְּלָבִישׁ מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, דְּאִקְּרוּן תִּפְאֶרֶ"ת בצד השלישי שהוא קו האמצעי מתלבשת המלכות בלבוש ארגמן שלובש המלך העליון הקדוש שנקרא תפארת, דְּיָרִית בְּרָא קַדִּישָׁא, בְּשִׁבְעִין עִטְרִין עִלָּאִין, מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִמָּא שירש תחילה הבן הקדוש בחינת ז"א בשבעים עטרות עליונות שבאו לו מצד אבא ואמא, וְהוּא כָלִיל לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא והוא התפארת בחינת ז"א שנכלל מצד הימין חסד הנמשך מאבא ומצד השמאל גבורה שנמשך מאמא, ואח"כ מז"א קבלה המלכות את ג' הבחינות חסד, גבורה, תפארת.

ועוד לקחה המלכות תרין עיטרין דאבא ואמא ונשלמו להיות ע"ב שמות

(ס"א וּתְרֵין עִטְרִין מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִימָּא, וְאִינּוּן שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן.) וְתָנֵינָן מִסִּטְרָא דְּחֶסֶ"ד שִׁבְעִין וּתְרֵין סָהֲדִין ולמדנו שמצד החסד הם שבעים ושנים עדים כי אם יהיו מצד הגבורה מצד הדין יבואו להחמיר בעדותם. מִסִּטְרָא דִגְבוּרָא שִׁבְעִין וּתְרֵין סוֹפְרִין ומצד השמאל גבורה בחינת דין הם השבעים ושנים סופרים שחייבים לכתוב בדיוק דברי המחייבים ודברי המזכים. מִסִּטְרָא דְתִפְאֶרֶת שִׁבְעִין וּתְרֵין גַּוְונִין לְאִתְפָּאֲרָא [א] מצד התפארת שבעים ושנים סוגים וצבעים של אורות להתפאר שהם הדיינים המזכים והמחייבים, והם קשורים עם הימין לזכות ועם השמאל לחייב וזאת כדי להגיע לדין אמת.

במלכות נחקקו הע"ב שמות ונשלמה המרכבה העליונה

ובְהַאי אָתָר ובזה המקום שהיא המלכות המקבלת מז"א הארת החג"ת, אִתְגַּלִּיף חַד בְּחַד, וְאִסְתַּלִּיק שְׁמָא קַדִּישָׁא, רָזָא דִרְתִיכָא נחקקו אחת באחת האותיות שבג' פסוקים דויסע ויבא ויט, ועי"ז עולה שם הקדוש דע"ב שמות סוד המרכבה שהיא בחינת חג"ת המתחברים למלכות ונעשה חגת"ם שהיא המרכבה העליונה, וְהָכָא אִתְגַּלִּיפוּ אַבָּהָתָא, לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד וכאן במלכות נחקקו האבות להתחבר כאחד כלומר ג' הנהגות חסד, דין, ורחמים, שסימנם חד"ר נתחברו כאחד ליתן כח במלכות לפעול פעולתה, וְהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָא בְּאַתְווֹי והוא השם הקדוש דע"ב שמות החקוק באותיות היוצאות מפסוקים ויסע בחסד, ויבא בגבורה, ויט בתפארת.

מסביר צירוף האותיות הפסוק הראשון "ויסע" בחסד דרך יושר

צֵרוּפָא דְּאַתְוָון אִלֵּין ומסביר עתה כיצד נעשה החיבור הזה ואומר, כי צירוף אותיות אלו היוצאים מג' פסוקים הנ"ל הם באופן זה, אַתְוָון קַדְמָאֵי, רְשִׁימִין כְּסִדְרָן בְּאֹרַח מֵישָׁר הע"ב אותיות הראשונות שבע"ב שמות היוצאות מהפסוק הראשון שהוא "ויסע" הן רשומות כסדרן בדרך יושר, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אַתְוָון קַדְמָאֵי אִשְׁתַּכָּחוּ בְּחֶסֶ"ד, לְמֵהַךְ בְּאֹרַח מֵישָׁר, בְּסִדּוּרָא מִתְתַּקָּן לפי שכל האותיות הראשונות דשם ע"ב נמצאות בחסד לילך בדרך יושר בסדר מתוקן כי זה דרך היושר בחינת חסד.

הפסוק השני "ויבא" בגבורה אור חוזר מהסוף להתחלה

אַתְוָון תִּנְיָינֵי, רְשִׁימִין בְּגִלְגּוּלָא לְמַפְרֵעַ ע"ב אותיות השניות היוצאות מהפסוק השני "ויבא" רשומות בגלגול למפרע והן מתחילות מסוף הפסוק לתחילתו, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אַתְוָון תִּנְיָינֵי, מִשְׁתַּכָּחוּ בִּגְבוּרָה לפי שכל ע"ב אותיות השניות שבע"ב שמות נמצאות בגבורה ותמיד אור חוזר שהוא מהסוף להתחלה הוא בגבורה, (ס"א מִגְבוּרָה) לְגַלָּאָה דִינִין וְזִינִין דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא כדי לגלות הדינים וכלי הזיין הבאים מצד השמאל בחינת גבורה.

הפסוק השלישי "ויט" קשור בחסד ובגבורה

אַתְוָון תְּלִיתָאֵי ע"ב אותיות השלישיות שבע"ב שמות היוצאות מהפסוק השלישי "ויט", אִינּוּן אַתְוָון רְשִׁימָן, לְאַחֲזָאָה גַּוְונִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא הן אותיות רשומות להראות הגוונים כמו שראינו לעיל שבתפארת יש ע"ב גוונים להתפאר בהם והוא להתעטר במלך הקדוש. וְכֹלָּא בֵּיהּ מִתְחַבְּרָן וּמִתְקַשְּׁרָן וכולם בו בתפארת מתחברים ומתקשרים כלומר החסד והגבורה מתחברים בתפארת, וְהוּא אִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי בְּאֹרַח מֵישָׁר והוא מתעטר בעטרותיו בדרך יושר כי ע"ב אותיות של הפסוק "ויסע" הן כסדרן והוא יותר נמשך אליהן, וְרָשִׁים לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, כְּמַלְכָּא דְאִתְעַטָּר בְּכֹלָּא והתפארת רשום לצד זה שהוא החסד ולצד זה שהוא הגבורה כמלך שמתעטר בכל המדות כולן.

מדוע בפסוק השלישי דע"ב שמות אין חציו ביושר וחציו למפרע שהרי הוא מורכב מחסד וגבורה

הָכָא אִתְרַשִּׁים שְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָא בְּשִׁבְעִין וּתְרֵין תֵּיבִין כאן במלכות נרשם השם הקדוש החקוק בע"ב תיבות, דְּמִתְעַטְּרֵי בַּאַבָּהָתָא, רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה שהרי מתעטרים באבות שהם חג"ת ועם המלכות הם חגת"ם ואז הם מרכבה קדושה ועליונה. וְאִי תֵּימָא, הַנֵּי אַתְוָון תְּלִיתָאֵי, מָאי טַעְמָא לָאו אִינּוּן כְּתִיבִין, מִנְּהוֹן בְּאֹרַח מֵישָׁר כְּסִדּוּרָן, וּמִנְּהוֹן לְמַפְרֵעַ ואם תאמר אם התפארת כלולה מחסד וגבורה אלו האותיות השלישיות מה הטעם שאינן כתובות מהן בדרך יושר על פי הסדר, ומהן למפרע מהסוף להתחלה כי הוא כלול משניהם, לְיַשְּׁרָא לְהַאי סִטְרָא, וּלְהַאי סִטְרָא כדי ליישר ולהכריע לצד זה שהוא חסד ולצד זה שהוא גבורה כי האמצעי הוא המכריע והוא צריך להיות כלול מכולם. דְּהָא תָּנֵינָן, (תהלים צט) אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד מֵישָׁרִים לִתְרֵי סִטְרֵי שהרי כתוב אתה כוננת מישרים, שפירושו שהקב"ה עושה ישר וטוב לשני הצדדים אם לחסד ואם לגבורה ולכן שם התפארת באמצע, וּכְתִיב ועוד כתוב (שמות כו) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים וְגוֹ', דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהוא בחינת קוב"ה בחינת תפארת שהוא הולך מהקצה של החסד לקצה של הגבורה בבחינת אור ישר ואור חוזר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, דָּא יַעֲקֹב, וְכֹלָּא חַד רבי יצחק מפרש שהבריח התיכון הוא בחינת יעקב שהוא בחינת תפארת וכולם מכוונים למקום אחד שהוא התפארת. ולכן צריך להיות השם השלישי דע"ב שמות מורכב מבחינת חסד ומבחינת גבורה חלקו אור ישר וחלקו אור חוזר ומדוע אינו כך.

דין אמת על פי משל

אֶלָּא לְמַלְכָּא דְאִיהוּ שָׁלִים מִכֹּלָּא, דַּעְתֵּיהּ שָׁלִים מִכֹּלָּא, מָה אָרְחֵיהּ דְּהַהוּא מַלְכָּא אלא מתרץ ע"פ משל, למלך שהוא שלם בכל השלמות ודן דין אמת לאמיתה ודעתו שלמה שיודע בחכמתו עם מי הצדק ומי הצדיק ומי הרשע, וא"כ מה דרכו של אותו מלך ששלם בכל אלו המידות והשלמות. אַנְפּוֹי נְהִירִין כְּשִׁמְשָׁא תַּדִּיר, בְּגִין דְּאִיהוּ שָׁלִים פניו של אותו מלך מאירות כשמש תמיד לפי שהוא איש שלם שיודע מה עושה וכיצד לפעול בכל פעולה. וְכַד דָּאִין, דָּאִין לְטָב וְדָאִין לְבִישׁ. וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא מִינֵּיהּ וכאשר דן דין אמת לאמיתו בן לטוב למי שמגיע לו, וגם פעמים דן לחובה ועל כך צריך להזהר ממנו. מָאן דְּאִיהוּ טִפְּשָׁא, חָמֵי אַנְפּוֹי דְמַלְכָּא נְהִירִין וְחָיְיכָן, וְלָא אִסְתַּמַּר מִינֵּיהּ מי שהוא טיפש רואה את פני המלך שמאירות צוחקות ושמחות ולא נשמר מכבודו של המלך כפי שצריך. וּמַאן דְּאִיהוּ חַכִּימָא, אַף עַל גַּב דְּחָמֵי אַנְפּוֹי דְּמַלְכָּא נְהִירִין, אָמַר מַלְכָּא וַדָּאי שָׁלִים הוּא, שָׁלִים הוּא מִכֹּלָּא, דַּעְתֵּיהּ שָׁלִים ומי שהוא חכם אע"פ שרואה שפני המלך מאירות ושמחות אמר בודאי המלך אדם חשוב הוא חכם ושלם בכל מידותיו ודעתו מיושבת עליו ולכן הוא שמח וזה לא אומר איך יפסוק דינו, אֲנָא חָמֵי דִבְהַהוּא נְהִירוּ, דִּינָא יָתִיב (דף נ"ב ע"א) וְאִתְכַּסְיָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְחַזְיָא ואני רואה שבזאת הארת פניו הדין יושב אצלו ומתכסה אפילו שלא נראים הדברים הללו לבחוץ, דְּאִי לָאו הָכִי, לָא יְהֵא מַלְכָּא שָׁלִים, וְעַל דָּא בָעֵי לְאִסְתַּמְּרָא שאם לא כן לא נחשב הוא למלך שלם וטוב בכל מדות טובות, ולכן צריך מאד להזהר בכבודו ולידע מה לדבר כי הוא רוצה לדון דין אמת.

הקב"ה שלם תמיד ואפילו שפניו מאירות צריך תמיד להזהר מעבירות ולעשות רצונו

כַּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שָׁלִים תַּדִּיר בְּהַאי גַּוְונָא וּבְהַאי גַּוְונָא, אֲבָל לָא אִתְחַזְיָא, אֶלָּא בִּנְהִירוּ דְאַפִּין כך הוא הקב"ה בחינת תפארת, שלם הוא תמיד אם מצד החסד ואם מצד הגבורה אבל אינו נראה אלא בפנים מאירות ושמחות כי נוטה יותר לצד החסד אפילו הוא אמצעי שלם. וּבְגִין כַּךְ, אִינּוּן טִפְּשִׁין חַיָּיבִין לָא אִסְתַּמְּרָן מִנֵּיהּ ולכן אותם טפשים הרשעים שלא הלכו בדרך ה' ובכל זאת רואים שטוב להם והקב"ה מאיר להם פנים אינם נזהרים מהקב"ה וחושבים שהכל הפקר. אִינּוּן חַכִּימִין זַכָּאִין, אָמְרִין אבל אותם החכמים הצדיקים אומרים, מַלְכָּא שָׁלִים הוּא, אַף עַל גַּב דְּאַנְפּוֹי אִתְחַזְיָין נְהִירִין, דִּינָא אִתְכַּסְיָא בְּגַוֵּיהּ, בְּגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ המלך הקב"ה שלם בכל השלמות גם מצד ימין חסד וגם מצד שמאל גבורה והוא בחינה אמצעית שלם, ואפילו שרואים שפניו מאירות צריך לשים לב על המעשים כי הדין בחינת הגבורה מכוסה אצלו ולכן צריך להשמר ולעשות רצון הבורא יתברך.

הכל כלול בקב"ה והוא מושל בכל

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵהָכָא, (מלאכי ג) אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי. לָא דַּלִּיגְנָא לְאָתָר אַחֲרָא, בִּי אִתְכַּלִּיל כֹּלָּא אמר רבי יהודה מכאן לומדים שלא צריך לשנות האותיות שבקו האמצעי קו התפארת שהרי כתוב אני ה' לא שניתי כי אני כלול משתי הבחינות מחסד וגבורה ואין אני מדלג מצד לצד או למקום אחר ממה שאני צריך לעשות ולפעול כי בו כלול הכל ואני רוצה לדון דין אמת. הַנֵּי תְּרֵי גַּוְונֵי בִּי אִתְּכַּלִילָן, בְּגִין כַּךְ כֹּלָּא בְּאֹרַח מֵישָׁר אִתְחַזְיָא אלה שני הגוונים דחסד וגבורה כלולים בי ואני מושל בהם ולא הם מושלים בי וכל הדברים נראים שהם בדרך הישר, וְאַף עַל גַּב דְּאַתְוָון אֲחִידָן לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, כְּסִדְרָן כְּתִיבִין ואפילו שהאותיות אחוזות לצד זה ולצד זה אם לחסד אם לגבורה בכל זאת הן כתובות כסדרן כי הפנים תמיד מאירות ורואים רק חסד ואור.

כאשר המלכות מתעטרת מכל אלו החג"ת שהם הע"ב שמות אז היא מתברכת ורשות כל הענינים ניתנת בידיה

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. (שמות יד) עַד כָּאן סִטְרָא חַד, חֶסֶד לְאַבְרָהָם עד כאן כל הפסוק הזה יש בו ע"ב אותיות מבחינת חסד והוא כנגד אברהם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, תָּא חֲזֵי רָזָא דָא אמר רבי שמעון, אלעזר בני בא וראה סוד זה. כַּד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אַנְהִיר לְמַלְכָּא כאשר עתיקא קדישא בחינת כתר שהוא פרצוף א"א מאיר אורות גדולים למלך כלומר לפרצוף ז"א, אַנְהִיר לֵיהּ, (ס"א עָטַר לֵיה וְאַחְסִין לֵיהּ, בְּכִתְרִין וכו') וְעַטְרִין לֵיהּ, בְּכִתְרִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין מאיר לו ומעטר את ז"א בכתרים קדושים עליונים שהם הע"ב השמות הקדושים, כַּד מָטָאן לְגַבֵּיהּ מִתְעַטְּרֵי אַבָּהָתָא כאשר מגיעים אל ז"א אלו האורות דע"ב שמות מתעטרים האבות באותן שמות כלומר מקבלים מוחין, בְּשַׁעֲתָה דְמִתְעַטְּרֵי אַבָּהָתָא, כְּדֵין הוּא שְׁלִימוּ דְכֹלָּא ובשעה שמתעטרים האבות שהם חג"ת באלה הכתרים אז הוא שלמות הכל כי ז"א נשלם ומקבל מוחין. כְּדֵין מַטְרוֹנִיתָא, נָטְלָא בְּמַטְלָנָהָא, (בְּהַהוּא) (נ"א בְשׁוּלְטָנָא בְּהָאי) שְׁלִימוּ דְאַבָּהָתָא ואז המלכות נוסעת במסעיה להנהיג כל העולמות בכח זו השלמות של האבות שהם חג"ת. וְכַד מִתְעַטְּרָא מִכֻּלְּהוֹן, כְּדֵין אִתְבָּרְכָא, וּרְשׁוּתָא דְכֹלָּא בִּידָהָא וכאשר המלכות מתעטרת מכל אלו החג"ת שהם הע"ב שמות אז היא מתברכת ורשות כל הענינים ניתנת בידיה. וְאַסְתִּים בֵּיהּ ונשלמות כל ההנהגות בשם זה דע"ב שמות.
כְּגַוְונָא דָא שְׁמָא קַדִּישָׁא זה השם הקדוש דע"ב גְּלִיפָא בְאַתְווֹי רְשִׁימִין בִּרְתִיכָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא עִטּוּרָא דְאַבָּהָן כעין אותיות חקוק באותיות רשומות במרכבה העליונה הקדושה שהיא העטרה של האבות בחינת חג"ת.
אמרו המגיהים כאן מצאנו כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד מרובע עם זה הלשון
עַד כָּאן אִתְתַּקָּנוּ טוּרִין כְּסִדְרָן עד כאן נתקנו השורות של הפסוק הראשון כסדר בדרך ישרה בְּרָזָא דְחֶסֶד בסוד החסד שהוא ביושר שכולו רחמים, לָא סָטָאן לִימִינָא וּשְׂמָאלָא שאינן נוטות לא לימין ולא לשמאל.

בתוך הספר הסדר של פסוק ויבא מובא תחילה ביושר

עַד כָּאן אִתְתַּקָּנוּ טוּרִין לְמַפְרֵעַ בְּרָזָא דִּגְבוּרָה עד כאן נתקנו השורות של הפסוק השני למפרע מהסוף להתחלה בסוד הגבורה שהיא בחינת אור חוזר, כֻּלְּהוּ שְׂמָאלָא כְּלִילָן בִּימִינָא כל האותיות של שם זה ופסוק זה כולם כלולים בשמאל בחינת גבורה ובימין שהוא חסד.
אח"כ מצאנו פסוק ויט כסדר כמו כן כל אות ואות בבית אחד מרובע, עם זה הלשון

עַד כָּאן כְּלִילָן טוּרִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּתִפְאֶרֶת עד כאן כלולות השורות והאותיות של השם הקדוש שבפסוק השלישי בתפארת הנוטה לחסד כי אותיותיו ביושר לְבָתָר מִתְחַבְּרָן אַבָּהָן וְאִתְעַבִּידוּ שְׁמָא קַדִּישָׁא אח"כ מתחברים כל השלש פעמים ע"ב שבג' פסוקים ונעשים שם אחד קדוש.
אח"כ מצאנו הע"ב שמות היוצאים משלשה פסוקים אלו במרובע, כל שם ושם משלש אותיות היוצאים משלשה פסוקים אלה, ישר הפוך ישר והסימן יה"י אור, עם זה הלשון.

הָא כְּגַוְונָא דָא שְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָא בְּאַתְווֹי הרי באופן זה שם הקדוש דע"ב שמות חקוק באותיותיו כל שם ג' אותיות, רְשִׁימִין בִּרְתִיכָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא עִטּוּרָא דְּאַבָּהָן והן רשומות במרכבה העליונה הקדושה מעוטרת באבות שהם חג"ת
(ההגה כאן הודפסה בסוף הספר עם הבתים של הע"ב שמות)

רבי ייסא אומר שיש שלוש פעמים ובכן, ורבי יוסי אומר ארבע פעמים

(אָמַר רִבִּי יֵיסָא, אַשְׁכַּחְנָא בְּרָזָא דָא בִּתְקִיעוּתָא (ס"א דְרַב בְּבָּבֵל) דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא אמר רבי ייסא מצאנו בסוד זה שכמו שם ע"ב היוצא מג' פסוקים דויסע, ויבא, ויט הם בסוד חג"ת אברהם יצחק ויעקב, כך הוא בכוונת התקיעות של רב המנונא סבא שהם בחג"ת, תְּלַת וּבְכֵן וּבְכֵן וּבְכֵן, לָקֳבְלֵי הַנֵּי תְּלַת. וְכָךְ הוּא סִדּוּרָא וכן שלש ובכן שיש בתפילות ימים נוראים ו-בכן גי' ע"ב יתקדש שמך שהוא כנגד החסד, ו-בכן תן פחדך כנגד הגבורה. ו-בכן תן כבוד לעמך כנגד התפארת. והם כנגד אלו השלשה פסוקים דויסע, ויבא, ויט, שהם בחג"ת וכך הוא הסדר ולא כמו אותם שמתחילים ובכן תן פחדך. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כֹּלָּא אִתְכַּלִּיל בְּהַאי שְׁמָא (נ"א שְׁלִיחָא) קַדִּישָׁא, וְאִסְתַּיָּים בֵּיהּ אמר רבי יוסי כולם כלולים בשם הקדוש הזה שהוא מלכות כי הרי אנחנו אומרים ד' פעמים "ובכן" והפעם הרביעית היא המלכות כנגד דוד והרי נשלמו חגת"ם, אִשְׁתַּכַּח דִּשְׁלִימוּ דִרְתִיכָא קַדִּישָׁא אִית בֵּיהּ. נמצא ששלמות המרכבה הקדושה יש בו כי הרי כללנו במלכות את הג' שמות הנ"ל א"כ הם ארבע ובכן כנגד המרכבה העליונה חגת"ם).

רשב"י אומר ארבע פעמים ובכן שהחג"ת מחוברים כאחד במלכות

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי הוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, עִטּוּרָא דְּאַבָּהָן, דְּמִתְעַטְּרָא בְּגִלּוּפַיְיהוּ, בְּחִבּוּרָא כַחֲדָא אמר רבי שמעון אני מסכים עם דברי רבי יוסי שאומרים ד' פעמים "ובכן" וזה השם הקדוש דע"ב שמות שהוא עיטור וכתר לאבות שהם חג"ת שמתעטרים בחקיקתם בחיבורם ובקשורם כאחד במלכות שהיא הרגל הרביעית בחינת המלכות. שְׁלִימוּ דִרְתִיכָא קַדִּישָׁא זו השלמות של המרכבה העליונה הקדושה. וְאִתְכַּלִּיל בְּאַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא תֵּיבוּתָא, דְּאִיהוּ שְׁלִימוּ דְכֹלָּא, וְעִקָּרָא דְשָׁרְשִׁין [ב] ונכללים אלו הע"ב שמות בארבעים ושמונה תיבות שהם מ"ח שמות הראשונים דע"ב שמות שהם שלמות עיקר ושורש דשם ע"ב, כי כאשר נחלק הע"ב שמות לג' חלקים הם ג' פעמים כ"ד א"כ ב' כ"ד הראשונים הם חסד ותפארת שבהם עיקר ההנהגה והגבורה כלולה בהם והם עיקר שם ע"ב.

ע"ב שמות בחג"ת ע"ב שמות בנה"י

תָּא חֲזֵי, גּוּפָא דְאִילָנָא, אֲנִ"י אָלֶ"ף נוּ"ן יוֹ"ד בא וראה, גוף האילן דהיינו אמצע האילן הוא שם אנ"י ובמילואו הוא אל"ף נו"ן יו"ד והענין הוא כי האילן עצמו הוא שם ע"ב והוא כולל ענפים ושורשים ואמצע של שם ע"ב שמות הוא שם אנ"י שהוא השם השלושים ושבע במספר הע"ב שמות. רֵישָׁא דְכָל עַנְפֵי אִילָנָא, וָה"וּ הראש של כל ענפי האילן הזה שהוא בחינת ע"ב שמות הוא וה"ו. (וָה"וּ) וְהָא אִתְּעָרוּ חַבְרַיָּא, כְּלָלָא דְעַנְפִּין וְנוֹפָא וְשָׁרְשָׁא, בְּאַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא תֵּיבִין וכבר ביארו החברים והסכימו עימי שכללות כל ענפי הע"ב שמות, וגוף הע"ב שמות והשורש שלהם נמצאים במ"ח תיבות הראשונות דהיינו משם וה"ו הראשון עד שם וה"ו השני יש ארבעים ושמונה שמות ושם הוא העיקר והשורש. וְהָא אִתְרַשִּׁים בִּתְלַת עָלְמִין עִלָּאִין, וּבִתְלַת עָלְמִין תַּתָּאִין הרי לפנינו שנרשם שם זה הע"ב שמות בשלושה עולמות עליונים שהם חג"ת ושלושה עולמות תחתונים שהם נה"י וכמו שכתב מו"ר האריז"ל ע"ב שמות בחג"ת ע"ב שמות בנה"י.